במדינת ישראל הסמכות הבלעדית להשיא בעל ואישה נתונה לביתי הדין הרבניים. עם זאת, בשנים האחרונות גדל מספר הזוגות אשר באים בברית הנישואין בנישואים אזרחיים כגון נישואי קפריסין או נישואי פרגוואי ואחרים.
עד לשנת 2005 בני זוג שנישאו בנישואין אזרחיים היו צריכים לעתור לבית המשפט העליון שפסק מה יעשה בעניינם. בשנת 2005 התקבל בכנסת חוק שיפוט בענייני התרת נישואין לפיו עניני התרת נישואין שאינם בשיפוטו הייחודי של בית דין דתי יהיו בשיפוטו של בית משפט לענייני משפחה אלא אם כן על פי הוראות חוק זה נתונה סמכות השיפוט לבית דין דתי ולמעשה ניתנה סמכות לבית המשפט לענייני משפחה לדון בהתרת נישואין.
בית המשפט לענייני משפחה במחוז ת"א נדרש לשאלה מי היא הערכאה המוסמכת להתיר נישואיהם של בני זוג גברים, אשר נישאו זה לזה בקנדה ואשר נישואיהם נרשמו במשרד הפנים בישראל: בית המשפט לענייני משפחה כטענת התובעים (בני הזוג) או בית הדין הרבני כטענת הנתבע (משרד הפנים)?
הרקע העובדתי – בני הזוג, שני גברים יהודים, תושבי ואזרחי מדינת ישראל, נישאו בנישואים אזרחיים בקנדה ונרשמו כנשואים במשרד הפנים בישראל. נישואי הצדדים עלו על שרטון והם חיו בנפרד מאז שנת 2009. במסגרת ההליכים לסיום קשר הנישואים ביניהם, ערכו הסכם פירוד אשר קיבל תוקף של פסק דין בבית המשפט לענייני משפחה במחוז ת"א בשנת 2011.
במסגרת פסק הדין המאשר את ההסכם, ביקשו "מבית המשפט להמליץ למשרד הפנים למחוק את הרישום כ"נשוי" וזאת מאחר ואין הליך במדינה ישראל כדי לבטל את מעמדם כ"נשואים". לאחר אישור ההסכם בין הצדדים ומתן תוקף של פס"ד להוראותיו ניתנה החלטה ולפיה: "כיום אין כלים כדי להתמודד עם המצב הנוכחי. אולם בקשת ב"כ הצדדים נראית הגיונית ביותר, ממליץ למשרד הפנים למחוק את הרישום. יש להדגיש כי הרישום היה על פי בקשת הצדדים בעקבות הליך בחו"ל והיום הרישום התרוקן מכל תוכן".
משרד הפנים סירב לשנות את הרישום כ"נשואים" על בסיס אישור ההסכם בלבד. הצדדים פנו ביום באוגוסט 2012 בבקשה למתן פסק דין לגירושין לבית הדין הרבני בהתאם לסעיף1 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג-1953 אולם, בית הדין הרבני סירב לפתוח תיק לגירושין, סירב לקבל את התביעה ומזכיר בית הדין מסר כי עליו להתייעץ בעניין עם היועץ של בתי הדין הרבניים.
בני הזוג פנו פעם אחר פעם לבית הדין הרבני אך ללא הועיל. משסרב בית הדין לפתוח התביעה ולקבלה ומאחר שדין תורה שעל פיו מוסמך בית הדין לדון בנישואין וגירושין אינו מכיר בנישואין אלה, עולה המסקנה כי בית הדין הרבני אינו יכול ואינו מוסמך לדון בתביעה.
תשובת משרד פנים לבקשת בני הזוג כפי שהובאה בפני בית המשפט הייתה כדלקמן : "היות והמבקשים משכו בקשתם מבית הדין הרבני לאחר שלושה ימי עבודה בלבד לא ניתנה לבית הדין הרבני האפשרות לפתוח תיק ולהידרש לבקשת המבקשים לגופו של עניין. בדיקתנו העלתה כי בית הדין הרבני לא סרב לפתוח התיק ולהידרש לבקשה, וכי אין כל מניעה מצד בית הדין הרבני לקבל את תיקם של המבקשים לרישום". נוכח האמור לעיל, סבור משרד הפנים כי על המבקשים לשוב ולפנות בית הדין הרבני, כפי שפנו לכתחילה ועל כן יש לדחות הבקשה.
בית המשפט הורה על התרת הנישואין וקבע כי הסמכות לדון בגירושין נתונה לביהמ"ש לענייני משפחה. עוד קבע בית המשפט, כי בית הדין הרבני אינו יכול ואינו מוסמך לדון בתביעה, מהטעם שנישואים חד מיניים בין שני גברים אינם מוכרים עפ"י דין תורה. לא זו אף זו, עפ"י הדין הדתי "משכב זכר" הינו אסור. לפיכך נישואים אלה אינם תקפים, הינם בטלים מעיקרם (void ) וכאמור עולים כדי חטא. הפסיקה בבית הדין הרבני מלמדת כי בית הדין אינו מכיר בהיותם של בני זוג מאותו המין כעונים להגדרת בני זוג בכלל,
לא כל שכן בני זוג נשואים.
ביהמ"ש ביקר את טענת משרד הפנים, וקבע, כי דרישת משרד הפנים מבני הזוג להגיש תביעתם לבית הדין הרבני, כאשר עמדת הדין הדתי לגבי תוקפם של נישואי בני הזוג ידועה וברורה לכל, הינה בלתי סבירה לחלוטין.
נפסק כי אין הדעת נותנת וסובלת כי בני הזוג אשר החליטו בהסכמה משותפת לפרק את קשר הנישואין יישארו כבולים זה לזה, הדבר נוגד את זכויות וחרויות הפרט, מנוגד לחוקי היסוד ולערכים בסיסים של צדק ושוויון. במקרה זה, אך טבעי כי בית המשפט ייעשה שימוש בסמכות הטבועה הנתונה לו ויורה על התרת הנישואין.