היקף החיוב במזונות לילד שנולד מחוץ למסגרת הנישואין

על פי הדין האישי האב חייב במזונות ילדיו הקטינים, כאשר קיימת הבחנה בין מזונות הכרחיים- מזונות החיוניים לקיומם של הילדים כגון: מזון, הלבשה, הנעלה, מדור, צורכי חינוך ורפואה לבין מזונות מדין צדקה- צרכים שאינם הכרחיים וניתן לחייב האב רק באם יש ביכולתו לממן הוצאות כגון: חוגים, שיעורים פרטיים, בילויים, נסיעות, מתנות ליום הולדת וכו'. האם מחויבת לשאת במזונות ילדיה רק מדין צדקה במידה ויש ביכולתה לספק את צרכי הילדים ולאחר שסיפקה קודם את צרכיה.

מהו הדין במקרה שבו האם החליטה להביא ילד לעולם תוך התעלמות מכוונתו או רצונו של האב?

בית המשפט פסק לאחרונה כי במקרה מעין זה חובת האב במזונות הילדים מצטמצמת

(תמ"ש 1241/05 ט.ר. ואח' נ' ק.פ.). בפרשה זו, שררו יחסי ידידות בין הצדדים ולבקשת האם בוצע תהליך של הזרעה מלאכותית בידיעתו ובהסכמתו של האב. כתוצאה מהליך ההזרעה המלאכותית נולדו שתי קטינות וכעבור כשלושה חודשים ניתק האב את הקשר. בית המשפט בחן את פוטנציאל ההשתכרות של האב והתחשב בעובדה שצבר רכוש.

בסופו של דבר, בית המשפט צמצם את חובת המזונות של האב למזונות הכרחיים וחייב את האם בשאר צרכי הקטינות. כבוד השופטת עליסה מילר קבעה בפסק הדין כי קיימת אחריות מוגברת על האם במזונות הקטינות מאחר והאם בחרה להביא לעולם ילדים מתוך ידיעה שנוכחות האב בחיי הקטינות אינה ודאית, כדבריה: "חרף ההלכה הפסוקה כפי שנסקרה לעיל, מקובלת עלי טענת הנתבע לפיה יש לחלק את הנטל בין ההורים בצורה שונה, כאשר מדובר במזונות מדין צדקה. לטעמי, בנסיבות הקיצוניות של המקרה דכאן, בהן אם פנויה מחליטה להביא ילד לעולם מחוץ למסגרת הנישואין (בהזרעה מלאכותית), כאשר נוכחותו של אב בחיי הקטין אינה וודאית כלל וכלל, במיוחד כאשר כבר בתחילת ההריון האב נעלם מהתמונה, הרי מלכתחילה לוקחת על עצמה אחריות גדולה יותר. במקרה כזה, סבורני, כי חובת האב מצטמצמת למזונות ההכרחיים, והוא אינו חייב לספק רמת חיים שהאם קובעת."

בפרשה אחרת (תמ"ש 35441/06/11 ר.ג. , ג.ר. נגד נ.ח.) היה מדובר בקטין שנולד מחוץ למסגרת הנישואין. האב הוכיח בפני בית המשפט כי האם לא שיתפה את האב בעובדה כי נכנסה להיריון.

בית המשפט חייב את האב בתשלום מזונות הכרחיים של הקטין וקבע כי יש לצמצם את חלקו של האב במזונות הקטין מדין צדקה וחייב את האם במרבית נטל מזונות מדין צדקה.

"לאור האמור לעיל ובהתחשב במכלול הנסיבות ובכלל זה נסיבות הולדת הקטין ויכולתם הכלכלית של הצדדים (ר' סעיפים 36-37 להלן), אני קובעת כי יש להשית על הנתבע את מלוא מזונותיו ההכרחיים של הקטין ואולם, מן הראוי לצמצם את חלקו של הנתבע במזונות הקטין מדין צדקה, כאשר התובעת היא זו שתישא בחלק הארי של המזונות שהם מדיני צדקה.

לסיכום, במקרים קיצוניים כאשר מוכח בפני בית המשפט כי האם בחרה ביוזמתה להביא ילדים לעולם ללא התחשבות ברצונותיו של האב, אזי בית המשפט יצמצם את חובת האב במזונות מדין צדקה.

יובהר כי המידע המשפטי המוגש במאמר זה, מהווה מידע כללי בלבד. השימוש במידע, אינו מהווה תחליף לקבלת חוות דעת ו/או ייעוץ משפטי.