האם דינו של סכסוך מזונות בין חברי קיבוץ שונה מסכסוך מזונות בין צדדים שאינם חברי קיבוץ

מעשה בבעל ואישה חברי קיבוץ שהתגרשו וערכו ביניהם הסכם גירושין שקיבל תוקף של פסק דין.



בהסכם נקבע כי שלושת הילדים הקטינים יהיו במשמורת משותפת של ההורים, ובמידה וההורים הינם חברי קיבוץ ולא חל שינוי במדיניות הרכושית בקיבוץ, ישולמו דמי המזונות לילדים מתקציבי הקיבוץ המגיעים להורים באופן שווה.

כעבור 3 שנים הגישה האם תביעה למשמורת על הילדים ותביעה לתשלום דמי מזונות (תמ"ש 59462-03-11) בהתאם לדין האישי אשר מטיל את החבות למזונות הילדים על כתפיו של האב בלבד. בסוגיית משמורת הילדים הסכימו ביניהם הצדדים על המשך ההסדר של משמורת משותפת.

במסגרת התביעה למזונות האם טענה כי צרכי הילדים בפועל גדולים יותר מאשר דמי המזונות שנקבעו בהסכם הגירושין, וכי אחד הקטינים נמצא במשמורת הבלעדית שלה ובנוסף החל תהליך של הפרטה בקיבוץ. האב טען כי רוב צרכי הילדים משולמים על ידי הקיבוץ באמצעות התקציבים המועברים להורים והציע להוסיף לתקציב המשולם ע"י הקיבוץ סך של 1,000 ₪ בכל חודש, אך האם עמדה על סירובה.


ומכאן עלתה השאלה: האם סכסוך בעניין מזונות של חברי קיבוץ מצריך התייחסות שיפוטית מיוחדת?

בית המשפט קבע כי יש להתייחס לסכסוך מזונות שבין חברי קיבוץ באופן שונה, כדברי כבוד השופט זגורי:

"קיבוץ הינו ארגון קהילתי המבוסס על סולידריות, ערבות הדדית ושוויון. הוא שונה מעיר, עיירה או מושב, במובן זה שהוא מחויב לסיפוק צרכים שונים לחבריו".

נקבע כי קיים קושי לחייב את האב במזונות על פי הדין העברי עת חברי הקיבוץ מחויבים לחיים בהתאם לעקרונות של דמוקרטיה ושוויון.

בית המשפט קבע כי יש לראות את הקיבוץ כצד ג' אשר נושא בצרכים ההכרחיים של הילדים לאור הסבסוד של השירותים שהוא מספק למשפחה ובשל המחיר הנמוך יחסית שלהם.

עוד נקבע כי האב מספק את הצרכים ההכרחיים של הילדים מאחר וקיימת משמורת משותפת. בנוסף נפסק כי על הצדדים חלים שני הסכמים מחייבים: האחד - ההסכם המחייב את חברי הקיבוץ לנהוג בהתאם למשטר רכושי המושתת על ערכים של דמוקרטיה ושוויון. והשני - הסכם הגירושין אשר הסדיר את החיוב במזונות באופן שווה על ידי הצדדים.


בהתאם לכך פסק כבוד השופט זגורי: " לאור כל אלה, סבורני, כי במסגרת הכרעה בסכסוך מזונות של ילדים שהוריהם הם חברי קיבוץ, יש לצאת מתוך נקודת מוצא ושוויונית שלפיה באחריות שני ההורים לפרנס ולזון את הילדים וזאת בהתאם ליכולתם והכנסתם הפנויה".


בית המשפט התייחס לשאלה האם תהליך הפרטת הקיבוץ השפיע על סיפוק צרכי הילדים וקבע כי השינוי שחל בקיבוץ אינו משמעותי ולפיכך אין הצדקה לחייב את האב במזונות גבוהים, בשים לב לעובדה כי המשמורת משותפת ורמת ההשתכרות של ההורים דומה. נקבע כי ההורים ימשיכו לשלם מזונות באמצעות תקציבי הקיבוץ בהתאם להסכם הגירושין ובנוסף האב ישלם בהתאם להצעתו סך של 1,000 ₪ בחודש.


יובהר כי המידע המשפטי המוגש במאמר זה, מהווה מידע כללי בלבד. השימוש במידע, אינו מהווה תחליף לקבלת חוות דעת ו/או ייעוץ משפטי.